רש"י על בכורות י״ד

1 מתני' כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן - שהיה להם מום קבוע והקדישן להמכר ולהבא מדמיהם קרבן למזבח:

2 חייבין בבכורה - לאחר פדיונן אם ילדו:

3 ובמתנות - זרוע לחיים וקיבה כחולין גמורין:

4 ויוצאין לחולין - בפדיונן לגמרי ליגזז וליעבד כחולין גרידי משום דמעיקרא לא חיילא עלייהו קדושה חמורה:

5 והשוחטן בחוץ פטור - אפי' קודם פדיון דאפי' הוי מומן קל כגון דוקין שבעין דלגבי קדשים מיחייב השוחטן בחוץ הכא פטור משום דלא חלה עליהן מתחילה קדושה כל כך:

6 ואין עושין תמורה - מפרש בגמ':

7 ואם מתו - קודם פדיונן יפדו להאכילן לכלבים דאין קדושתן חמורה ותו קמ"ל דגרעי משאר קדשים שאין נפדין אלא חיין שיוכלו לעמוד בפני הכהן בשעת הערכתן דכתיב ויקרא כז והעמיד הכהן את הבהמה וגו' והדר והעריך אותה הכהן וגו':

8 חוץ מן הבכור והמעשר - שאפילו במומן חלה עליהן קדושה חמורה דבכור רחם מקדשו ובמעשר כתיב שם לא יבקר בין טוב לרע דמשמע בין תם בין בעל מום קדוש טוב תם רע בעל מום:

9 מום עובר - כמאן דליתיה דמי וחלה עליהן קדושה:

10 פטור מן הבכורה - מפרש בגמרא:

11 ואין יוצאין כו' - שאפי' לאחר פדיונן אסורין בהנאה בגיזה ועבודה כדמפרש בגמרא:

12 ולדן וחלבן אסור כו' - מפרש בגמרא כשנתעברו קודם פדיונן וילדו לאחר פדיונן:

13 והשוחטן בחוץ - קודם פדיונן:

14 חייב - כרת. ובגמרא מפרש בדוקין שבעין דראוין הן לפנים ואליבא דרבי עקיבא דאמר אם עלו לא ירדו אבל בשאר מומין לא דאמרינן במסכת יומא דף סג: הראוי לאהל מועד חייבין עליו אי לא לא:

15 יקברו - ואין נפדין דבעי העמדה והערכה:

16 גמ' טעמא דנפדין - ארישא קאי:

17 קדושת דמים - פטורה מן הבכורה כקדושת הגוף דמפרש לקמן מקראי דפטורה מבכורה וממתנות:

18 קדשי בדק הבית כו' - והני כקדשי בדק הבית דמו דהם עצמן לא הוקדשו מתחילה אלא לדמיהן:

19 לא - תסייעיה ממתניתין דקדושת דמים למזבח הוא דהוקדשו לשם כן שיהיו הדמים קריבין למזבח והתם הוא דאסור בגיזה ועבודה משום דמיחלפא בקדושת הגוף למזבח:

20 הא - ולדות שנולדו לפני פדיונן אסורין בהנאה בלא פדייה ומיקרב לא קרבי דמכח קדושה דחויה אתו דאמם לא הוקדשה למזבח:

21 נפדין תמימים - אותן וולדות שנולדו לפני פדיונן או אין נפדין תמימים:

22 טפל - ולד:

23 עיקר - אם. אלמא נפדין תמימים:

24 וקא דייק הש"ס טעמא דלא בעי מום משום דלא יהא טפל חמור מן העיקר דמכח בעל מום אתו הא לא אתו מכח בעל מום אלא לדידהו מקדיש להו לדמיהן לא נפקי לחולין בלא מום דקדוש קדושת הגוף:

25 זכר - איל:

26 הקדיש זכר לדמיו - שימכרנו ויביא בדמיו עולה הוא עצמו קדוש קדושת הגוף ויקרב עולה. להכי נקט זכר דחזי לעולה משום דרובא דמייתו קרבן עולה מייתו:

27 רבי אלעזר מתני - השוחט בחוץ חייב. לאו כרת קאמר אלא מלקות:

28 ומוקי - להאי חוץ כגון ששחטו בבמת יחיד בשעת היתר הבמות:

29 במת יחיד - שכל אחד ואחד בונה במה לעצמו כגון במת מנוח וגדעון ושמואל:

30 במה גדולה - נוב וגבעון שהן של צבור:

31 הואיל וקדוש בעל מום - להיות אסור בגיזה ועבודה:

32 ואימא אם אינו ענין כו' - ולעולם בבמה גדולה:

33 לא יבקר - לא יבדוק בין תם לבעל מום דאיזה שיהא עשירי יהא קדוש:

34 גמר העברה העברה מבכור - מה בכור בעל מום לא קרב אף מעשר בעל מום לא כי אתא קרא לבמת יחיד:

35 ולא ימיר אותו טוב ברע - דהיינו בעל מום אם המר ימיר יהיה קדש אפילו בעל מום:

36 ולדות - בעלי מומין שנולדו מקדשים תמימים:

37 פסקה תנא דבי ר' ישמעאל - מקרא אחרינא ולא איצטריך האי להכי:

38 רק קדשיך וגו' אלו התמורות - דאתא לאשמועינן שיקרבו למזבח דאי לעיקר הקדש אתא למה לי למכתב שיעלם לירושלים הא שמעינן קראי טובא השמר לך פן תעלה עולותיך וגו':

39 הוולדות - של קדשים:

40 אף הני בעל מום לא - הלכך כי אתא לא תזבח לבמת יחיד אתא:

41 השתא רע בטוב אמרת לא - שלא יביא בהמת חולין תמימים אצל בהמת קודש בעל מום ויאמר זו תמורת זו:

42 אלא - להכי כתיב טוב ברע:

43 טוב מעיקרו - שנתפס בקדושה כשהוא תמים עושה תמורה אע"פ שהומם כדכתיב או רע בטוב דמשמע רע של קודש בטוב של חולין דרע של קודש עושה תמורה:

44 זו דברי רבי שמעון - דאמר בפרק בתרא דתמורה דף לב. קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה:

45 דתנן ר' שמעון אומר כו' - ומדאמר רבי שמעון קדשי בדק הבית לא היו מכלל דקרא בקדשי מזבח כתיב והכא מודה בבעל מום מעיקרא דנפדה אע"ג דקדשי מזבח וממאי דתנא דמתני' סבירא ליה קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה שצריכין שיהו חיין בשעת פדייה כדכתיב והעמיד את הבהמה לפני הכהן ואח"כ והעריך אותה מדקתני סיפא גבי קדם הקדשן את מומן דאגב שקידשן למזבח מקדישין תמימים:

46 אבל חכמים - לאו הנך רבנן דפליגי עליה דר' שמעון במס' תמורה דהתם אמרינן לדברי הכל בעל מום מעיקרו לא היה בכלל העמדה והערכה אלא תנא דבי לוי הוא:

47 אפי' חיה - דאינה ראויה למזבח:

48 הכי נמי דאם מתו יפדו - דבבעל מום מעיקרא מודו: